עם כניסתנו אל המאה העשרים ואחת, אל המילניום החדש של מסעות בחלל, הייתי רוצה לומר לכם את האמת על היקום (Universe). ואני לא מתכוון לדבר על דתות. אמונות דתיות הן לא אוניברסליות (Universal) ולכן אינן האמת לאמיתה.

האמת של היקום ברורה מאליה ואמורה להיות ידע נגיש לכול. העובדה שמעטים כל כך מודעים לה, היא תוצאה של הרעיונות המוטעים שמספק לנו המדע בן זמננו על החיים והיקום; וקבלתם של הרעיונות האלה על ידי החברה כאמת שאין עליה עוררין. בכוונתי להראות מדוע המדע, כפי שאנו מכירים אותו כיום, אינו בוגר דיו; ומדוע החשיבה המדעית היא חסרת היגיון.

אין ספק שיש למדע בן זמננו מקום בחיינו. הוא הכלי המעשי המניע את הקידמה המטריאליסטית, מייצר את הנוחות ואת רמת החיים לטוב ולרע. אבל במשך מאתיים שנים של התפתחות שאין דומה לה, נכשל המדע לספק את הדרישה ההולכת וגדלה לאמת. באמצעות המנטליות המטריאליסטית שלו מתמקד המדע בתוצאות במקום בסיבות, ובקידמה במקום במהות; ואין לו כל יכולת להבחין בהבדל ביניהן.

וכאשר המדע מנסה בכל זאת לחשוף את האמת האוניברסלית הוא חוזר ונתקע באותה דרך חשיבה אבסטרקטית, דוגמטית חסרת חיים. המודלים המשורטטים על הלוח הם חסרי משמעות עבורך ועבורי, בדיוק כמו השפה המלאכותית הנדרשת כדי להבין אותם: שפה שבני אדם פשוטים אינם מסוגלים להבין אותה. דַבּרו על אהבה, אמת או מוות ותראו כיצד אנשי המדע מוכים לפתע באלם – המומים מהמחשבה שאנשים יעסיקו את עצמם בשאלות אוניברסליות 'טריוויאליות' שכאלה. אבל אם החיים אינם בנוגע לאמת ולאהבה כאן ועכשיו (ולמשמעות וליישום המעשי שלהם בחיינו) אז במה מדובר בעצם?

במשך מאות שנים חשבנו שיש באמתחתה של הדת תשובות. אבל הדת אינה אלא המדע הכושל של אתמול. בדומה למדע של היום, נכשלה הדת לספק את התשובות המיוחלות לשאלות האוניברסליות, וכך איבדה את כוחה לשלוט ולהשפיע. המדע, שתפס את מקומה כדת עולמית חדשה, נתן פירוש חדש לדברים באופן שהכמורה לא הייתה מסוגלת לספק, וכך הפך לדרך חשיבה או אמונה חדשה. אבל גם המדע נכשל. שכן, לא רק שאינו מסוגל לענות על שאלות אוניברסליות מהותיות, אין לו אפילו הסבר לתופעה אוניברסלית יוצאת דופן שחוזרת ונשנית בזמננו המודרני: תופעת העב"מים. עצמים בלתי מזוהים שנראו וזוהו בידי אנשים מכל שכבות האוכלוסייה סביב העולם כולו ככלי טיס חוצניים. רק תזכירו עב"מים, והמדע שוב מוכה באלם. אין ביכולתם של המדענים להגיב על כך בתבונה – רק ללגלג על שפיות דעתם של אלפי גברים ונשים פשוטים, שבמשך שלושת הדורות האחרונים העידו באופן חד משמעי כי חזו בתופעה יוצאת דופן זו ברחבי העולם כולו.

הפתרון לחידת העב"מים, ולשאר השאלות האוניברסליות טמון בראייה והבנה מודעת של האמת על היקום. והאמת היא:

אין שום דבר שם בחוץ.

פשוט אין כזה דבר 'שם בחוץ', או 'כאן בחוץ'. היקום הגשמי קיים אך ורק בתוך המוח הגשמי. ללא מוח גשמי אין יקום גשמי. את האמת הזאת – על היקום – לא ניתן להפריך.

המדע, כפי שהוא כיום, אינו מסוגל להתמודד עם האמת הזו שלא ניתן להפריכה. המדענים ממשיכים לחקור את ה'שם בחוץ' הגשמי במקום את האמת – את התבונה שמאחורי התופעה. כתוצאה מכך האנשים מגששים בחשיכה – חשכת ימי הביניים המודרנית של הכמורה המדעית.

המדע עצמו מראה לנו שכאשר מנטרלים או משבשים את אותו חלק קטן במוח השולט בחוש הראיה, נעלמת דמותו הנראית לעין של היקום. אם נמשיך וננטרל את מרכזי החושים האחרים במוח (השולטים על השמיעה, ריח, שיווי משקל, טעם, מגע וזיכרון), היקום הגשמי יתפוגג בהדרגה ולבסוף ייעלם ביחד עם שאריות התחושה של 'שם בחוץ'. כאשר אנו נרדמים או מאבדים את ההכרה ותבונתנו נסוגה מהחושים, שוב נעלם היקום. וכאשר אנו מתעוררים, כפי שקורה כל בוקר, וחוזרים לחושינו (או למוחנו), מופיע גם היקום. ללא מוח, אין יקום.

מאחורי החושים והמוח, במעמקי הנפש, נמצא היקום הערטילאי האנרגטי. זוהי המהות, או הממשות הבלתי ניתנת לתיאור שמאחורי כל מה שאנו רואים. תבונתו האמיתית של המוח אינה החשיבה הרציונלית שלנו. החשיבה הזאת אינה אלא שיקוף או צל שמטילה התבונה. תבונתו האמיתית של המוח ממוקדת לחלוטין בממשות האנרגטית העומדת מאחורי התפיסה החושית. והמוח מגיב ליופייה של הממשות הזאת בפרץ השראה של אמן אמיתי. אבל במקום שיעבוד עם חימר או צבעי שמן, המוח משתמש בחומר החושי. ללא הרף וללא לאות הוא עמל ויוצר שוב ושוב בחומר החושי את התפארת שהוא קולט. התוצאה האינסופית היא היקום המדהים שאנו רואים מסביבנו. אך מכיוון שהוא אינו באמת אמיתי דבר אינו נשאר לעד.

את היקום האמיתי שמאחורי המוח והחושים לא ניתן לתאר. אבל הוא תמיד שם. אנו חשים אותו ככמיהתנו העמוקה ביותר לאהבה, לאמת או לשלמות; ואנו מזהים אותו (ללא שום ספק) באותם רגעים יוצאי דופן שאנו במגע עם פלא החיים ויופיים.

חלל, חומר, זמן, מרחק, צורות ומחשבה אינם אלא יצירה של המוח. כאשר המדען מנסה להעמיק אל תוך היקום הגשמי וחוקר את ראשיתו, שיעורו ותחומו, הוא חוקר למעשה את ראשיתה, שיעורה ותחומה של היצירה של מוחו שלו – של המוח הקולקטיבי שנולד והתפתח על פני האדמה. כל עוד המדען חי, נדמה כאילו אין סוף ליקום שנוצר ממוחו. אבל זה לא נמשך זמן רב, מכיוון שלא המוח ולא היקום שהוא יוצר ממשיים. המדען מת; והיקום שלו מת יחד עם מוחו. ללא מוח, אין יקום.

ביקום הגשמי אין חיים – רק צורות חיים.

החיים הם בפנים בלבד. והחיים האלה הם הממשות שמאחורי כל התופעות ביקום הגשמי – החל מגופך שלך. כאשר הצורה או המוח הגשמי מתים, הממשות הזאת מתגלה. מכאן, מובן מאליו שצורות חיים אינן החיים עצמם. פירושו של דבר שלמרות כל הגילויים המדעיים, אף מדען (או כל חוקר אחר) לא חקר את החיים על פני האדמה, אלא חקר רק תופעות וצורות חיים.

חוסר ההיגיון או הבגרות של המדע בן זמננו, דוחף את המדענים לחקור צורות חיים ותופעות שמחוצה להם מבלי שיחקרו קודם כול את הדבר האמיתי – את המהות או התודעה בגופם הם. וזאת למרות העובדה שהמכניקה הקוואנטית, הכלי המתמטי של הפיזיקה המודרנית, חוזרת ומוכיחה למדענים המשתמשים בה, שהחוקר הוא המשפיע העיקרי על תוצאות מחקרו. במילים אחרות, שהמציאות הפיזית משתנה על פי התודעה שמנסה למדוד אותה.

אחד המדענים שמכיר בכך ואינו משתף פעולה עם התחמקות חבריו הוא דר' בריאן מקסקר, פרופסור לפיזיקה באוניברסיטת סידני. הוא טוען: "אם אכן החוקר מהווה חלק מתוצאות מחקרו (כפי שתיאוריית הקוואנטים מראה), עלינו לחקור קודם כול את החוקר עצמו. אבל הפיזיקאים מסרבים לחקור את עצמם – את המתבונן – מכיוון שהם חוששים שהמחקר יערער את מערכת האמונות שלהם."

סירובו העיקש של המדע בן זמננו להתמודד עם האמת הבסיסית הזאת, השפיע על דרך החשיבה של כולנו בעולמנו המודרני. כעת כולנו חושבים כמו המדענים. ועל פי אותו היגיון פגום, כולנו מתעלמים מהעובדה הראשונית הזאת, או מסרבים להתבונן בה.

אין היגיון במחשבה המדעית.

המדע גאה כל כך בהיגיון המתמטי שלו. אבל זו המתמטיקה שהגיונית – לא המדען. המדענים הם רציונליים. כלומר הם בוחרים קודם כול את נושא המחקר ורק אז מיישמים לגביו את ההיגיון המתמטי. זוהי רמאות. היגיון מתחיל במה שקודם לכול. וקודם כול יש לחקור את המתבונן; או במילים אחרות, את הסובייקטיביות או הרציונליות של המדען עצמו. רק אז האמת שמאחורי הצורה או המוח – האמת אודות היקום – תתגלה ותתממש. בזאת טמונה הדילמה ונקודת המשבר המתקרבת של החשיבה המדעית.

תופעת הע"במים חוזרת ומטרידה את המדע המודרני. ספינות החלל החוצניות תוארו, צוירו ואפילו צולמו בידי אלפי אנשים ברחבי העולם כולו, כולל בידי טייסים, שוטרים ואנשים מעשיים אחרים שקשה להאשים אותם בחוסר שפיות. העצמים המעופפים המסתוריים נעים במהירות ובאופן המתעלם מכל חוקי הפיזיקה. רבים העידו על מפגשים מפחידים עם אנרגיות שכוונו לעברם או לעבר כלי רכבם. וקיימים גם דיווחים רבים על 'חטיפות' המלוות בחוסר הכרה בלתי מוסבר. ועדיין, איש מבין העדים אינו מדען; או שאין מדען אמיץ דיו להכריז על כך בפומבי וכך להסתכן בקיטונות הלעג שישפכו עליו חבריו המכובדים. ובינתיים תופעת העב"מים רק צוברת תאוצה.

אין חיים אחרים ביקום פרט לאלו שעל האדמה, או שיצאו מן האדמה.

ישנו הסבר הגיוני לעב"מים. הוא מתחיל בתובנה שהיקום הגשמי וכל מה שבתוכו הוא יצירה חושית של המוח הגשמי שנולד על פני האדמה. ומשום שכל מה שנתפס בידי החושים הוא תוצר של מוחנו הגשמי, לא יכולים להיות חיים חוצניים או צורות חיים חוצניות 'שם בחוץ'. כל צורה שמופיעה, כולל ספינת חלל חוצנית, היא עדיין חלק מהמוח והחיים עלי אדמות. זהו היגיון פשוט.

אז מה בכל זאת ההסבר? מקורם של ספינות החלל החוצניות הוא בממשות הערטילאית האנרגטית שמאחורי מוחם של האנשים הרואים אותן – בתת מודע (ה'לא-אישי') של הגזע האנושי, המכיל את העבר, ההווה והעתיד של האנושות. זוהי אנרגיה טהורה ומהירה עד כדי כך שאין ביכולתם של חושינו לקלוט אותה, או ביכולתו של השכל הישר שלנו להסביר אותה. על מנת שאנרגיה ערטילאית וטהורה כזו תופיע בזמן האיטי להחריד שמייצרת הכרתנו החושית, היא חייבת 'להתגשם'; כלומר, להאט את עצמה עשרות מונים.

האנרגייה ה'חוצנית' שעולה במהירות הבזק (מעבר למהירות האור) ממעמקי התת מודע, חייבת להאט כדי לחדור אל תוך הזמן האיטי לאין שיעור בתת המודע האישי של האנשים העומדים לראות אותה. כאן בתת המודע האישי (מתחת לשכל ולזיכרון השטחיים) המוח ממיר את האנרגיה הטהורה לצורות חושיות מוכרות שנאגרו בו מחוויות העבר.

לפני כארבע מאות שנים אותה אנרגיה הייתה מופיעה כספינת מפרשים המשייטת בשמיים; ולפני אלף שנים, כעדת מלאכים. בימינו, הדמות של צלחת מעופפת עם חלונות זוהרים היא מושג מוכר וידוע. אבל האנרגיה הזו אינה בהכרח מופיעה באותו אופן לכל מי שפוגש בה. הרושם משתנה מאדם לאדם. אחדים יראו אור נע או זוהר מוזר; אחרים יראו צורות מוזרות. או סתם יחושו תחושה מטרידה בתת המודע האישי – רטט רגשי שהוא הזמן האיטי והצמיג מכול.

אנשים שנלכדים בחפיפה שבין האנרגיה העל-אישית של 'עולמות אחרים' לבין המציאות הגשמית, עלולים לעבור חוויות מטרידות ואפילו מפחידות; כמו חפצים או אנשים שעוברים דרך קירות. "אני ער או חולם?" הם שואלים בחרדה. אך לאיש אין תשובה. התנסות בחוויה חושית ועל חושית בעת ובעונה אחת היא הבל הבלים עבור השכלתנות המדעית; אבל עבור המתנסים בחוויות כאלו היא אמיתית לחלוטין. ואכן היא ממשית יותר מכל הרעיונות המדעיים – ממשית מפני שהיא מתרחשת בזמן עמוק ומיידי יותר.

החוצנים הם אנחנו בזמן אחר.

האנרגיה ה'חוצנית', והתבונה שעומדת מאחוריה, היא למעשה תבונתנו האנושית המוגבלת שמואצת לתדר מהיר לאין שיעור בזמן או בעתיד עמוק יותר. שם, עקב יישומו של מדע ממשי יותר, כבר גילינו איך לחצות את מהירות האור. היום, התודעה הקולקטיבית שלנו מתפקדת הרבה מתחתיו. המדע הרי מכיר בעובדה (אך מעדיף להתעלם ממנה) שכל מה שנע מתחת למהירות האור נמצא למעשה בעבר; לכן אנו חיים בעבר. דרך מחשבה מוחצנת זו שומרת אותנו לכודים בחומר ובמטריאליזם ויוצרת את כל התחלואים העולמיים והחברתיים המאמללים שלנו.

החשיבה המדעית בכל זמן נתון מעידה על דרך המחשבה השגרתית שלנו. אף המצאה מדעית לא עברה עד כה את מהירות האור – סימן לכך שהמחשבה האנושית עדיין רחוקה מלהגיע לסף המהירות הזה. הטכנולוגיה בכל זמן נתון משקפת את תדר התבונה שמאחורי ההמצאות שלה, לכן הטכנולוגיה ה'חוצנית' והתבונה שמאחוריה מתפקדות מעבר למהירות האור. זו הסיבה שיש בכוחה של התבונה האוניברסלית שמאחורי תופעת העב"מים לשלוט בחומר החושי, והטכנולוגיה שלה מסוגלת לחצות את הפער שבין היקום הפנימי הממשי (המהותי) לבין היקום 'החיצוני' החומרי. בכוחה לעלות ממעמקי היקום שמעבר לזמן, להופיע להרף עין בזמננו הצמיג ולהיעלם במהירות בלתי נתפסת חזרה אל המקום שממנה באה.

יישומו של מדע ממשי מצריך התמודדות עם האמת של היקום – האמת שבמתבונן עצמו. כל תחלואי העולם: מלחמות, אלימות, אכזריות, התעללות מינית, טיהור אתני, זיהום, הרס ורעב של מחצית מאוכלוסיית העולם, אינם יכולים להשתנות כל עוד לא יעבור המדע עצמו שינוי מהפכני, מהעבר להווה, מהרציונלי להגיוני. הסימן הראשון לתחילתה של המהפכה, יהיה קרע כלל עולמי בקהילה המדעית בין אלה המעוניינים באמת ובין אלה שלא. מבחינה פסיכולוגית יהיו אלה זמנים אלימים עבור כולם, קוטביות קשה, כמו בכל משבר עולמי.

אבל כפי שספינות החלל מעידות, בזמן עמוק ומיידי יותר הניצחון כבר הושג, והמדע הממשי ניצח. רק שזה צריך עדיין להתממש כאן. וזה, כמו תמיד, רק עניין של זמן.