לפני כשבוע אימא של אשתי נשמה את נשימתה האחרונה. היא הייתה בבית כמובן (בגרמניה). לאחר כחצי שעה רחצנו וסידרנו את הגופה, הלבשנו אותה בבגדים נקיים וסרקנו את שערה, בעזרתה של אחות סיעודית נפלאה. היא שכבה במיטתה עם זר פרחים ביד ונראתה כאילו היא ישנה. (בגרמניה אין שום צורך שהמשטרה תגיע לבדוק את סיבת המוות וגם הרופא לא מיהר להגיע והוא בא רק בערב כדי לקבוע את פטירתה.) ישבנו בחדר בשקט וזרם של שכנים ומכרים הגיעו ביום המוות ולמחרת כדי להיפרד ולתת לה כבוד אחרון. פעם כולם נפרדו ככה ממתיהם. היום זה כבר פחות מקובל בגרמניה, אבל בהחלט אפשרי למי שמעוניין. כמה שונה מהבלגן שקורה אצלנו בישראל ברגע המוות, והדרך בה חוטפים את הגופות לפני שהן מספיקות להתקרר.

בחורה צעירה, הפדיקוריסטית של האימא, הגיעה גם כן. כשהיא שמעה שהגופה מונחת בחדר השני היא נחרדה לרגע, אבל בכל זאת החליטה להיכנס. תחילה היא הסתכלה על הגופה בחרדה, ואז ישבנו על הספה ודיברנו. לאחר כחצי שעה של שיחה היא אמרה לנו: מדהים, זה הרבה פחות מפחיד ממה שחשבתי, למעשה זה בכלל לא מפחיד...
(ניצן מיכאלי 28.5.15)

 

מוות הוא גוף ללא רוח חיים


ראה שהמוות הוא רק גוף מת ומיד תבין את המוות, ולעולם לא תירתע או תפחד ממנו יותר. אבל אנו, בני אנוש בחברה המודרנית, איבדנו את היכולת לראות זאת. איננו מסוגלים יותר לראות את המוות כפי שהוא, להביט בו באופן ענייני. מסרנו את המוות - את כל הגופות המתות - לטיפולם של אחרים, לעובדי הציבור. בחרנו שלא ליטול חלק בדבר. רק לעתים נדירות אנו רואים מוות. כמה גופות מתות ראית היום? כמה גופות ראו ילדיך מאז שנולדו? כמה גופות ראית בשנה האחרונה, או בכלל, במשך כל חייך?

בחברות קדומות יותר בהן אנשים טיפלו במתיהם וקברו את מתיהם, לא פחדו מהמוות. ומשום שהמוות נכח סביבם בחיי היומיום, לא ניתן היה להתעלם מהאמת הפשוטה שמוות הוא גוף ללא רוח חיים. הם לא היו צריכים להסתמך על הדמיון, הוא ניצב שם לפניהם. כאשר אתה חי את חייך עם מתים מסביבך, אתה נמצא במגע ממשי עם המוות ואינך פוחד ממנו. אתה לא פוחד ממה שאתה נמצא עימו במגע; אתה פוחד מהדברים שמהם אתה מנותק.

המוות הוא החלק הלא מודע של ישותנו

למעשה התנתקנו כולנו מה'לא המודע' שלנו, ויש לכך השפעה הרסנית ביותר על חיינו. כדי להיות בריאים בנפשנו כיחידים וכחברה, לא די שנהיה במגע עם החלק המודע של עצמנו; אנחנו חייבים להישאר גם במגע תמידי עם הלא המודע.

המודע והלא מודע הם שני חצאים בלתי נפרדים של ישותנו. החלק המודע הוא החיים ונסיבותיהם והחלק הלא מודע הוא מוות; בדיוק כפי שעירות היא המודע ושינה היא חלק מהלא מודע. אינך פוחד להירדם מכיוון שמדי לילה אתה נרדם ושוקע אל אותו מקום מוכר בלא מודע. עם המוות, לעומת זאת, איבדת כל מגע; לכן המחשבה על המוות מחרידה אותך.
 
ואל תאמין לאלו האומרים לך לפני שבא זמנם כי הם אינם פוחדים מהמוות. נראה אם ימשיכו לדבר באומץ שכזה כאשר יניח הרופא את ידו על כתפם ויבשר את הבשורה המרה, או כאשר הם עצמם יקלטו לפתע שהם הולכים למות. רק הגוועים מבינים במה מדובר; רק אלו שאינם יכולים יותר לדמיין דרך מוצא.

בהיעדר גופות מתות מסביב בחברה של היום, אנו נאלצים להסתמך על דמיוננו יותר ויותר כדי לנסות להישאר במגע עם המוות. וכולנו יודעים מה מעולל הדמיון - במיוחד בתקופת הילדות כשאנו מוקפים בפחדים ובאמונות הטפלות של המבוגרים, קוראים סיפורים מפחידים ויוצרים דימויים שמשתרשים בתת המודע שלנו למשך שארית חיינו. אצל כולנו חבוי עמוק בתת המודע דימוי נורא כלשהו של מוות - שאין בו ולו שמץ של אמת.

בקצרה, סיבכנו את המוות באמצעות דמיוננו עד כדי כך, שכשאני אומר שהמוות הוא גוף ללא רוח חיים אתם לא מבינים למה אני מתכוון, הלא כן? זה פשוט מדי. אנו רוצים משהו לא יאומן להאמין בו, משהו שיתאים לתמונה המורבידית המעורפלת שהתקבעה לנו בראש - לא את האמת הפשוטה שכל אחד יכול לראות כאשר הוא מתבונן בגופה.
    
אז מה הכוונה ב'מוות הוא גוף ללא רוח חיים'?

הכוונה היא - אנא הקשב בתשומת לב - שאת המוות ניתן לראות רק בגוף מת. אם אתה עומד למות כרגע (ואם זה אכן כך, אני פונה אליך במלוא הכבוד והאהבה), אינך יכול לראות את עצמך כגוף מת. אם, לעומת זאת, תראה אי פעם את גופך המת, הרי ברור שאינך מת. וזה בדיוק מה שקורה לחיים ולמתים כאחד. אנו תמיד רואים גוף מת - והוא לעולם לא אנחנו!


(מתוך 'הרשו לי לדבר איתכם על מוות')

לדף הספר
למאמרים

 

עוד מאמרים בנושא

הרשו לי לפנות תחילה אל אלה מאיתנו שאינם מתמודדים כרגע עם יגון ושכול

על ליווי למוות

ברור לי שאני צריכה לדבר איתו על מוות אבל אני לא יודעת איך... תכתובת מיילים שניהלתי עם ידידה קרובה שליוותה את בן זוגה למוות.

גלגול נשמות אינו אמת מתוך 'רק הפחד מת'

ממש לפני תחילת החופש הגדול ילד מבית הספר שלי טבע... שיחה עם ילד על מות חברו

לא הכול אבוד

מוות פתאומי

התאבדות

לראות דרך המוות:  שיחה נפלאה על המוות - או על החיים, תלוי מאיזה צד מסתכלים.