רצית אהבה וקיבלת סקס 

(בארי לונג מתוך הספר ‘The Way In)

 
התאווה לסקס השתלטה על מעשה האהבה. איבדנו את רגישותנו לתחושת האהבה העדינה שאיתה נולדנו ונקשרנו לדרישה הרגשית של הסקס - לדרישה לסיפוק.
באהבה של ממש אין סיפוק, אין שלווה, אין מנוחה. האהבה על פני האדמה היא איחוד של עונג וכאב. שיא של ייסורים אקסטטיים, עווית קוסמית. לחפש רק עונג באהבה או לחוש רק את הכאב שבה, משמעו להימנע מהעוצמה ומהלהט שלה. החמדנות הרגשית או המינית מחפשת לעצמה סוף בצורה של פורקן –אורגזמה – ואז את/ה מופתע כאשר אהבתך, כמו מעשה האהבה, מגיעה לסופה. אם אתה מתחיל לאהוב בציפייה לסיום - סיום הוא מה שאתה מקבל.
לאהבה, שלא כמו לרגשיות או לאישיות, אין התחלה ואין סוף. אם אתה רוצה אורגזמה, לך תאונן. אבל אם אתה מחפש אהבה, אל תחפש סוף לאהבה, עשה אהבה ללא סוף – מבלי לצפות לאורגזמה עוד לפני שאתה מתחיל. גבר ואישה שמגלים מחדש איך לאהוב, מתעלים מעל הדרישה הרגשית הזאת. באהבה, האורגזמה מתרחשת מעצמה - אם נחוץ - ואיננה זקוקה לסיוע.
שפיכה מוקדמת, אימפוטנטיות, קרירות מינית ושאר התסכולים המיניים נובעים כולם מפחד – פחד שמקורו בלחצים רגשיים או בהיעדר אהבה.

הלא כן?
 
לעולם אל תרשי לגבר (או אישה) לאחוז בידך או לחבק אותך, אלא אם את חשה את מגעה העדין של האהבה. הימנעי מאחיזתה החמדנית של הרגשיות המינית, אפילו כאשר היא מופיעה בגוף מושך; היא רוצה לגמור – ולהסתלק ממך מהר ככל האפשר ברגע שתבוא על סיפוקה.
דוֹם. למד להבדיל בין נינוחות האהבה לדחף, לדרישה הרגשית. האהבה היא בלתי נדלית, לא ניתן לעמוד בפניה. היא איננה דחף, איננה דרישה. דחף הוא לחץ, כמו הלחץ הרגשי והדוחק של האורגזמה. מה נותר כאשר הוא משתחרר? לא כלום - ולבטח לא אהבה.
לעולם אל תניחי שוב למישהו לאהוב אותך בשביל לפרוק את עצמו. המשיכי לעשות אהבה, אבל נסי לתת את עצמך רק לאהבה, לעולם לא לגבר ואישה שעדיין אינם אהבה. אם תוכלי להיות נאמנה לאהבה ולהיות אהבה, תקרבי בהדרגה את בן זוגך לדרך האהבה, או תמשכי אלייך גבר או אישה אוהבים יותר.
עמדי על שלך, דרך האהבה איננה קלה.
 
אהבה של ממש
 
העובדה המדהימה שהעולם עדיין לא קלט היא שפנטזיות האהבה (הגופניות והנפשיות) התמימות של הגבר והאישה הבתולים הן האמת של האהבה. זו האהבה. לא משהו דומה, אלא בדיוק כך – כל מה שהעולם מתייחס אליו כנאיבי. בתמימותך צדקת לאורך כל הדרך. כעת, עלייך לחזור לאותו מצב תמים ופשוט במעשה האהבה שלך. והדרך חזרה היא דרך האהבה.
 
ביום בו חווית לראשונה אהבה גופנית, בן זוגך ידע (במקרה הטוב) מה לעשות עם גופך אבל לא מה לעשות עם אהבתך. רצית אהבה וקיבלת סקס. מעולם לא התגברת על כך ולעולם לא תתגברי – אלא אם תהיי נאהבת כראוי. המטענים הרגשיים שנוצרו בך באותו היום משכו אליהם, וימשיכו למשוך אליהם, את כל תסכולייך המיניים.
הדחקה ובערות המינית עומדות מאחורי כל הסבל והתסכולים המתמשכים. רק אהבה של ממש תוכל למחות אותם. אף על פי כן, הרשי לי להוסיף עוד משהו: אם את יודעת שבאותו יום ראשון זכית באהבה, והאהבה עדיין ממומשת לצדך, אז את, או אתה, מבורכים ואין כל צורך שתקשיבו לי.
 
הגבר והאישה בימינו מגיבים על פי רוב במבוכה וחוסר נוחות כאשר הם פוגשים באהבה של ממש. כשאני מתחיל לדבר על אהבה עולה מן הקהל תחושה מוזרה, מעין מחסום או סוג של איום. לפעמים אני מרגיש כאילו אני מדבר על מחלת מין.
ההתנסויות שעברנו מונעות מאיתנו לראות שיש אהבה שאיננה מנסה להשתלט ולאחוז במישהו.
הניסיון שצברנו עומד על כך שיהיה סוף לכל דבר – בעוד שלאהבה אין סוף.
 
אתם צמאים לאהבה מכיוון שאינכם מעזים לאהוב.
איך תוכלו להרוות את צימאונכם העמוק ביותר – לשקוע כל כולכם באהבה – כל עוד אתם ממשיכים להתחבא ולגונן על עצמכם?
 
ועל מה בעצם את/ה מגונן?
 
מה היית מאבד לו היית נכנע לאהבה?
הרי מזמן איבדת את כל מה שבאמת בעל ערך – את תמימותך ואת התחושה הראשונית והמתוקה של האהבה. החלפת אותן תמורת כל מה שאינו אהבה. אילו הייתה זו אהבה של ממש, ואילו היית ממשיך לתת את עצמך אך ורק לאהבה, היית נשאר תמים, בתולי ומוקסם מהאהבה בדיוק כמו פעם - רק שמודעותך המינית הייתה שלמה.
 
כאשר אני אומר 'אני אוהב אותך' - ואני אומר את זה עכשיו - אתה בטח תוהה 'מה הוא רוצה ממני?'
אהבה כזו תיקח ממך רק את הבלבול, את כל המגננות והעמדות הפנים שלך. אילו היית מניח לאהבה – לאמת שאני מציע – לחדור לתוכך, היית מתחיל לחוש שוב באהבה שידעת פעם. ואילו היית מוותר על כל המחסומים, המחשבות והספקות למען האהבה, היית קולט שאתה נאהב לנצח.
 
במקום שהאהבה נמצאת, העולם איננו. במקום שהאהבה נמצאת, קוצים ודרדרים אינם צומחים. כאשר אתה נאהב באמת חזרת לעדן.
זו אני, האהבה, שמדברת אליך.
במקום בו אני פוסעת לא נשארים עקבות, וגם לא שאריות ומשקעים של פחד.
אינני לוקחת דבר לעצמי. אני רוצה שתהיה מה שאתה. ומה אתה? אתה אהבה – כפי שהיית בראשית ותהיה לבסוף. ואת זה תוכל לגלות בתוכך כאשר תגלה מחדש איך לאהוב באמת.
 
אהבתי מלמדת אותך לאהוב. אני מעשבת את גנך, מראה לך איך לגזום את עצמך, ולמרות שלעתים הגיזום כואב, אתה תרגיש בהדרגה שאתה יכול שוב לנשום ואולי אפילו לפרוח.
אבל האם אתה גבר דייך כדי להיהפך לגבר? האם את אישה דייך כדי להפוך לאישה? הלא הגיע הזמן שתתחילו לקחת אחריות על עצמכם?

את/ה אחראי לאהבה (רַמֵה את האהבה ואתה מרמה את עצמך).

 כמה פעמים דיברת היום על אהבה עם האדם שאתו אתה חולק את חייך?
לפעמים בלילה כשאתם שוכבים במיטתכם ביחד - אבל לחוד – ואת מפנה את פנייך אל הקיר לשאת את הריקנות לבדך, אני שומעת את בכייך.
ורדים כמושים מפוזרים בגנך והקוצים והדרדרים של ההרגל, הפחד והפשרה חונקים את החיים שבך.
אין פלא שאת כל כך מיואשת.
 
את אהבתך את מפנה לילדך, לחיית המחמד או לעבודה כתחליף לאהבתו של הגבר בחייך בגלל שהוא לא מסכים (או לא מסוגל) להיענות לאהבה - ליופי הטהור שכלוא בתוכך. או משום שאת עצמך אינך מסוגלת להיענות לאהבתו של שותפך לחיים, הוא אוהב מישהו או משהו במקום אחר.
כאשר אתה אוהב כל דבר אחר - אפילו את ילדך - לפני שגילית מחדש את האהבה בין הגבר והאישה, זו אהבה אנוכית. ילדך הוא הלוואה שקבלת מזמן אחר, מדור אחר, שאמנם קרוב אליך, אבל יעזוב אותך מאחור למרות מאמציך האוהבים להישאר לצדו.
הרגשיות הערמומית והנסתרת שלך יודעת היטב שקיומה האנוכי אינו נתון בסכנה כל עוד אתה אוהב דברים אחרים - כי הרבה יותר קל לאהוב אותם מאשר את הגבר או האישה שלצדך. הילד, חיית המחמד, העבודה או כל תחליף אחר לאהבה אינטימית ומינית לעולם לא יאשימו אותך שאינך אוהב מספיק. רק בן הזוג יכול לעשות זאת. ומזה אנחנו חוששים. לכן אנו מעדיפים לחיות בשקר - להימנע זה מזו באמצעות שגרת חיים נטולת אהבה.
אם אינך מדבר מדי יום קודם כול על אהבה, אז את מי אתה מרמה עם המשרה הרמה שאתה נושא, עם הפרסום והתהילה שלך, או עם האדישות שלך לכאב ולעונג האהבה? כל אלה הם חומה שהקמת בינך לבין אהבתך. הם עוזרים לך ללכת 'על בטוח', לדמיין שאתה חופשי ומשוחרר. אבל אתה חופשי ומשוחרר רק כשאתה מוכן לאבד הכול למען האהבה.
 
אתה נשוי מרבית הזמן לעצמך ולעתים רחוקות לבת זוגך.
נשואים באושר? או אינכם מסוגלים לזהות את ההבדל שבין נוחות ואהבה?
אתם ניזונים זה מזו במקום להיות זה עם זו באמת.
אתם נותנים רק את מה שאינו מסכן אתכם; נותנים את גופכם ואינכם נותנים דבר; נותנים את הרגשות ואת הרעיונות שלכם, את מיטב שנותיכם, ועדיין אינכם נותנים דבר.
ומתי בפעם האחרונה ניסיתם לתת מעצמכם?
 
היו כנים. אם אינכם אוהבים - אמרו זאת. והתחילו לאהוב. התמודדו עם המצב. הפסיקו להאשים ולהצטדק. השאירו את הרגשיות בחוץ.
היו ישרים זה עם זו. אל תאשימו. שאלו זה את זו: מה הבעיה? מה את/ה מנסה לומר? שאלו, והקשיבו לתשובה. כי להקשיב זה לאהוב.
 
זכרו: אתם האחראים. זהו השיעור הראשון באהבה.
 
אהבה ללא פחד
 
דברו עם בן/בת זוגכם על החיים והמוות, על אמת ואלוהים. כל אלה הם למעשה נושא אחד ויחיד – אהבה. דברו מתוך ניסיונכם האישי, מתוך הידע העצמי שלכם. כך אתם מצהירים זה לזו שהאהבה היא הדבר החשוב ביותר עבורכם.
רק גבר ואישה שמסוגלים לשוחח על אמת ואהבה יכולים לגלות את האהבה יחדיו ולעשות אהבה לשמה, במקום לייצר מטענים רגשיים וכאב. זוהי זוגיות אמיתית.
 
צריך שניים כדי לעשות אהבה כראוי. אם רק אחד מכם הולך בדרך האהבה, תתקשו לעשות אהבה שלא תיגמר בדמעות הרגילות; בטינה, אדישות או דיכאון. עשו אהבה לשמה, ורק עם שותף שמעוניין לגדול במודעות ובאהבה.
 
ואם אין לך בן זוג, אל תפני גבך לאהבה. הכיני את עצמך, היי כנה וישירה.
אל תחששי. יושר לב ימשוך אלייך את הגבר הנכון. וכשזה יקרה, עלייך להבהיר את עצמך. לומר שאת מנסה לגלות את האמת, את אלוהים, ושחייך מכוונים לדרך זו של אהבה.
וזה אף פעם לא מאוחר מדי לעשות אהבה. אל תחשוב שאתה זקן מדי או שאחרת את המועד וכבר אין סיכוי שהאהבה תביא אליך בת זוג. לעולם אל תחשוב שזה כבר לא בשבילך.
חששות לעולם לא ימצאו אהבה.
כולם רוצים לעשות אהבה. אבל כולם חוששים. לכן כולם חושבים על אהבה, קוראים על אהבה, רואים סרטים על אהבה, מפנטזים, מתבדחים ומשקרים בנוגע לאהבה – וסביר להניח שיתקוממו אם מישהו יאמר להם "אני רוצה לעשות אהבה". הצהרה שהיא כל כך פשוטה וגלויה.
השאלה היא: האם יש בך מספיק אהבה כדי לעשות אהבה? והאם יש בך מספיק אהבה כדי להיות ישר?
וכשאתה אומר "אני רוצה לעשות אהבה" האם אתה באמת משדר אהבה? או שאתה משדר חשק, חמדנות, אטימות או תאווה?
הפחד של האישה לאהוב נובע מהצביעות נטולת האהבה של הגבר שאוהב רק כשמתחשק לו - שחושב ומפנטז על אהבה במקום להיות אהבה.
האהבה היא המצב הראשוני של ההוויה. הייה אהבה. אז תוכל האהבה לספק את צרכיך.
 
דע כי האהבה איננה דורשת.
האהבה מעניקה, לא לוקחת.
האהבה איננה נצמדת.
האהבה איננה נפגעת.
האהבה איננה חשה אשמה.
האהבה אחראית על פעולותיה.
האהבה איננה מתלוננת, ולא מאשימה כשלא מבינים אותה.
האהבה איננה חוששת.