מכיוון שהדממה נמצאת מאחורי כל דבר יצירתי ובעל משמעות שאת/ה עושה. אם אתה מדען, או שרברב, ואתה רוצה לפתור בעיה – מדען בתחום מחקריו המדעיים או שרברב שמחפש נזילה בצינור – מה אתה עושה דבר ראשון? אתה בוחן את המצב בדממה.
 
אתה מביט במתרחש. מתבונן. וכדי להתבונן ולראות, עליך להיות דומם. אינך יכול לקלוט את המצב אלא אם אתה דומם. אינך מסביר או חושב. זה יבוא אחר כך. ראשית אתה בוחן את הבעיה בדממה – ומתוך הדממה הזאת אתה מגיע למסקנה או לפתרון אפשרי, ואז פועל. אבל הדממה קודמת לכול.
 
 
הדממה עוטפת כל דבר שנע.
 
קח לדוגמה את היקום. אם ברצונך לקלוט ישירות עד כמה אדיר הוא היקום, צא החוצה בלילה צלול והתבונן ברקיע זרוע הכוכבים.
 
מה אתה רואה שם ברקיע?

אתה רואה למעשה את הדממה. אתה דומם וכך גם היקום.
 
מה גורם לשמי הלילה הצלולים להיות כל כך יפים, חודרים ומלאי הוד?
 
הדממה שבהם – ובך.
 
וכך גם בכל פעם שמשהו יפה, מדהים או בלתי צפוי תופס את תשומת לבך; באותו הרגע, כאשר אתה מביט כדי לקלוט, אתה דומם. כך בדיוק עליך להיות דומם כדי להתחיל לקלוט ולדעת את הפלא שבך, בתוכך פנימה.
 
במדיטציה אתה לומד להכיל את הדממה במודע – ועמה אתה מכיל את הפלא.
 
 ***