"הרשו לי לדבר איתכם על מוות. הרשו לי להראות לכם אט אט במהלך הקריאה שאני מבין את המוות. כך אוכל, אולי, לעזור גם לכם להבין את המוות ולא לפחד ממנו בבוא העת.
הרשו לי להדריך אתכם איך להתמודד עם יגון, עם מותם של אהובי לבכם; איך את/ה והגבר או האישה האהובים עליך ביותר יכולים להנציח את אהבתכם עכשיו - בעודכם בחיים - כך שהמוות לא יפריד ביניכם.
הרשו לי לומר לכם מה קורה לאחר המוות ובעת שגופכם עומד למות. אולי אף תרשו לי להרחיק לכת ולהנחות אתכם איך למות? שהרי למות זו אמנות. ומוות הוא לא דבר שקורה מחר: כאשר המוות בא, הוא תמיד בא היום."
הספר הוא אסופת שיחות על המוות שיצא לאור רק בשפה העברית. זהו מדריך לזמנים הנוראים והקשים של פרידה וסיום, אך בסופו של דבר, זהו ספר על חיים ואהבה שללא ספק יעזור לרבים ברגעיהם הקשים.
(תרגם ניצן מיכאלי, ערכה שדמה קדר)
תגובות
שלום, רציתי לשתף אותך בחוויה הקשורה בספר 'הרשו לי לדבר אתכם על מוות'. אביה של בת משפחה יקרה ללבי חלה אנושות בסרטן מפושט בכל גופו, ובחודש האחרון הלכו כוחותיו וכלו עם התגברות המחלה בשבוע האחרון לחייו זכה שאשתו, ארבעת ילדיו ונכדיו היו איתו והספיקו לומר לו מה שהיה חשוב להם לומר טרם הפרידה. באותם ימים אחרונים אמרו לו שלושה מילדיו שהם 'משחררים' אותו לדרכו. רק היא מאנה להשלים ולהיפרד. כל אותו שבוע קראה בספר 'הרשו לי לדבר אתכם על מוות' שהשאלתי לה כשהרגשתי שזהו הזמן המתאים לכך. ובמהלך הקריאה הרגישה יותר ויותר מוכנה. בלילה האחרון לחייו היא ישבה ליד אביה, החזיקה את ידו, ליטפה וחיבקה אותו, ולבסוף יכלה לומר לו שהיא מבינה שנלחם ככל יכולתו והוא עייף מהמאבק ומותר לו להרפות, שהיא תמיד תאהב אותו, תרגיש קרובה אליו ורוחו תמשיך לחיות בלבה. ואז ראתה איך לאט לאט נשמתו עוזבת אותו, וממש מול עיניה נפח את נשמתו, והיא ראתה שלווה רבה על פניו. לדבריה הספר עזר לה להבין באמת שהמוות הוא רק סופו של הגוף הפיזי ולהרגיש שהיא יכולה לקבל אותו למרות תחושת הכאב והאובדן. אמנם לא היה למשפחה "מלווה רוחני למוות", אך הם מצאו בתוכם, ובעזרת הפסיכולוג ואנשי הוספיס בית, יכולת לערוך פרידה משמעותית מאביהם בתהליך עמוק ומרגש. גם טקס הקבורה היה ברוח זו. הידיעה שהאהבה נשארת ונשמרת בלבבות נותנת הרבה כוח. תודה לך שתרגמת את הספר אין ספק שהוא עזר ויעזור לרבים מקוראי העברית. (תרצה פלד)
"קראו אותו אם אתם מתמודדים עם מותו של אהוב, הקריאו אותו למי שאתם יודעים שעומד למות. זה לא יפיג את הצער וזה לא יעלים את הגעגועים, אבל זה ייתן לכם עוד כלי לראות דברים אחרת. ובתוך ים הכאב והפחד - זו מתנה נפלאה." (סיגל ריבה- ynet)
הדבר המוזר בקשר לספר הזה הוא שכשאני נותן אותו למישהו בזמן שהכול בסדר, הוא מסתכל עלי כאילו אני עושה לו 'עין הרע'. כשאני מביא את הספר למישהו שמתקרב למוות הוא חושב לעצמו "מה הוא רוצה כבר להרוג אותי?" וכשאני מביא את הספר לאנשים שזה עתה איבדו את יקיריהם, הם שקועים מדי בהלם ובצער. הארץ מלאה בקורסים להכנה ללידה, בדולות ובספרים על לידה טבעית, אבל מה עם המוות? כולנו נולדנו וכולנו נמות ו"במבט מקרוב, אין הבדל גדול בין להיוולד (לבוא לעולם) לבין למות (לצאת ממנו) פרט לכך שהאחד הוא פחות או יותר היפוכו של השני." אז אנא, אל תברחו מהנושא, כי "המוות הוא לא דבר שקורה מחר; כשהמוות בא, הוא תמיד בא היום..." (ניצן מיכאלי)
בתולדות המין האנושי אין יוצא מן הכלל: כולם מתים. וכולם מתים, ככול הנראה, בזמן הלא נכון - בזמן שגורם לנו הלם. או שהם מתים בטרם עת. אין כזה דבר מוות בטרם עת. כולם מתים בזמן - ולא משנה עד כמה צעירים או זקנים הם היו, או עד כמה החיים שלהם נראו מבטיחים.
