לפני כשבועיים אבי הלך לעולמו, נפרד מגופו בבית כפי שרצה.
(מכתב שקיבלתי לפני זמן מה, ופרט לכמה שינויים תחביריים הוא מוגש כאן כלשונו.)
שלום רב,
אני רוצה לשתף אותך שהספר "הרשו לי לדבר אתכם על המוות" מלווה אותי כבר כמעט 9 שנים. ובמהלך השנים האלו רכשתי אותו כמתנות הכי נפלאות שיכולתי להעניק. הוא כתוב בצורה מופלאה, קשה לתאר את החוויה במילים.
ניסיתי לחפש אותו מספר פעמים באנגלית ולא מצאתי – עכשיו אני מבינה מדוע לא (הספר קיים רק בעברית).
לפני כשבועיים אבי הלך לעולמו, נפרד מגופו בבית כפי שרצה.
אני יודעת שהרבה מאד בזכות הספר יכולתי למלא את בקשתו של אבי למות בבית, מבלי לחשוש איך אתנהל בסיטואציה עצמה. להיות איתו לאורך כל התקופה הזאת, וליצור מרחב שבו יוכל להרגיש בנוח לדבר על הפחדים והרצונות שלו לפני שיגיע רגע המעבר שלו ... עד כמה שזה היה נכון לו.
ביום הפרידה הספר היה פתוח לאורך כל היום וקראתי בו שוב. לדעתי זה איפשר לי לחוות את תהליך הפרידה של אבי ממקום טבעי.
מבלי לחשוש, בקשתי מילדיי לבוא באותו היום להיפרד מאבי. לפני הפרידה אבי פקח עיניים נוצצות, הביע את אהבתו העצומה כלפיהם, והם כלפיו, כל זה כמובן שעות בודדות לפני מותו. הם גם ראו אותו לאחר שעזב את הגוף – על אף מחאות הסביבה, איך אני עושה את זה לילדים שלי.
זאת חוויה של קדושה.
מסע הפרידה מאבי היה מיוחד מאוד בשבילי והשאיר בי את אותותיו. הוא נשאר בתוכי חי ומחויך, מלא בתחושה של עוצמה, של חיים.
במהלך השבעה בני ראה את הספר – החל לקרוא ופשוט התאהב. נראה שהוא הבין הרבה יותר מהר ממני את מה שאני קוראת שוב ושוב ... אחרי השבעה, בני אמר לי בסוג של הודיה : היום אני לא מפחד לראות בן אדם שמת אחרי שחוויתי את סבא - האדם שאני הכי אוהב – בתהליך המוות שלו.
כמובן המסע והדיאלוג עם המוות ממשיך ביני לבין עצמי ועם כל הסובב אותי ...
כל זה שיתפתי כדי להגיד לך
תודה עמוקה אמתית
על כך שיצרת את הספר הזה מתוך אוסף השיחות
פשוט מדהים!
תודה ובברכת ימים טובים
