עלינו לעודד אותם לחוש אותה בגופם הם; כי רק חוויה פנימית בגוף היא ידיעה של ממש. אני מציע שכבר בגיל מוקדם תשב עם הילד ותחבק אותו. לא סתם חיבוק, אלא חיבוק של ממש. חיבוק חם של אהבה.

"אבא ואימא אוהבים אותך. האם אתה מרגיש את חום אהבתנו? את החיבוק החם?"

תחילה חבק את הילד באמת, ואז חבק אותו חיבוק סתמי. "אתה מרגיש את ההבדל? אין בו ממשות ואין בו כוונה, נכון? אבל כאשר אני מחבק אותך באהבה אתה מייד מסוגל לחוש זאת בחיבוק."

"עכשיו אתרחק ממך, אתה מרגיש מה קורה?"

"בוא נתחבק שוב. אתה מרגיש את החום?"

כך אתה מתחיל להמחיש לילד מהו חיבוק חם ואוהב. יש לחיבוק שני היבטים: האחד, החום הפיזי שמפיק הגוף, שהוא יותר על פני השטח. האחר, עמוק יותר, הוא החום הנפשי. את חום הגוף מעניקים לי החיים. את החום הנפשי מעניקה לי התודעה. כאשר אני מחבק מישהו באהבה אני חולק איתו את החום הנפשי שלי. וחום האהבה הנפשי הוא תמיד עמוק ומספק יותר.
כמבוגר אתה יכול לזהות את התחושה הזאת בחיי האהבה שלך. כולנו ילדיה של אימא אדמה, והכמיהה לחום האהבה שבין גבר ואישה מוטבעת בנו. אנו משתוקקים תמיד להתמלא באותה איכות נסתרת ומופלאה של החום הנפשי.

חפש את המטמון

חשוב להמחיש לילדים מהי אהבה ולהראות להם היכן היא נמצאת. ברגע המתאים, שבו יחדיו, אימא אבא והילד. בחרו בזמן בו הילד נינוח ומסוגל להקשיב.
"בוא נשחק  ב'חפש את המטמון'. נגלה ביחד היכן נמצאת האהבה. אתה אוהב את אימא?"
"כן," עונה הילד.
"איפה אתה מרגיש את אהבתך לאימא?"
סביר להניח שהילד יצביע על אזור הבטן.
"שם אתה חש שאתה אוהב את אימא?"
"כן."
"ואת אבא? באותו מקום?"
"כן, כן."
המטרה היא לזהות את האהבה כתחושה ולא כמחשבה. כך יתבגר הילד עם תחושה ממשית של אהבה: "אה כן! אני חש אהבה. זה המקום בו נמצאת אהבתי."

אי אפשר לחשוב על זה, אפשר רק להרגיש את זה

יש הרבה אפשרויות ללמד זאת: "אתה רואה את הציפור הקטנה שם? נכון שנעים לשמוע אותה שרה? אתה אוהב לשמוע אותה? אז בטח אתה מרגיש את האהבה הזאת בתוכך..."
אם כבר בגיל הרך תפנה את תשומת לבו של הילד לתחושת האהבה, מאוחר יותר, כאשר האנרגיה המינית תתחיל לגאות בגופו, לא תהיה לו בעיה לזהות אותה.

  -  נניח שהילד לא יתפוס את זה מייד? נניח שהוא לא יצביע על בטנו, אלא על ראשו...

אז הייתי עונה לו: "אתה באמת מרגיש את זה שם? לא נראה לי. כי בראש כמעט אין תחושות (פרט לכאב ראש). אני מרגיש את האהבה כאן, בבטן. שם ניתן לחוש את החמימות."

המשך לכוון את תשומת לבו של הילד לתחושה. "אתה מרגיש את זה בבטן? זה כמו לאכול מרק טעים ולהרגיש איך הוא ממלא את הבטן בחמימות. חמימות היא סוג של אהבה והגוף צומח מאהבה. לכן גם המזון הוא אהבה מבחינת הגוף. יש לנו בגוף משהו שנקרא עיכול, זה תהליך שמתרחש למטה בבטן. העיכול הופך את המזון לאנרגיה שמאפשרת לנו לחיות בעולם... כמו להוסיף דלק לסוג של מדורה שנמצאת בבטן. וזה אותו הדבר עם האהבה, אותה חמימות.

"אתה רואה את העלים היפים שם על העץ? התבונן בהם. תראה איך אור השקיעה מבליט את צבעי השלכת שלהם במלוא הדרם. נכון שזה יפה? יופי הוא גם סוג של אהבה שאתה יכול לחוש. ואתה יכול לחוש את היופי הזה בתוכך גם עכשיו, הלא כן?"

"אתה רואה, אינך יכול לחשוב על אהבה. אי אפשר באמת לחשוב עליה. אפשר רק לחוש אותה. וזו תחושה טובה, נכון?"

ככל שתרבה לדבר כך אל הילדים הקטנים, תמחיש להם יותר ויותר שהאהבה היא תחושה – ולא רעיון מנטאלי שתקוע לנו בראש. וככל שירבו לחוות את התחושה הפיזית של אהבה בגופם, כך הם יהיו מוכנים יותר בהמשך לאהבה מינית. כשיגדלו, הם כמובן ייסחפו יותר ויותר לעולם המנטאלי ובהדרגה יאבדו מגע עם התחושה - עד שהדחף המיני בגיל ההתבגרות יחזיר אותם לגופם. אבל חיבור כזה לגוף בשנותיהם המוקדמות, יעזור להם מאוחר יותר לעבור בקלות יחסית את הכאב הבלתי נמנע משיברונות הלב ומהאכזבות המיניות.
 
(מתוך 'על גידול ילדים באהבה, צדק ואמת')