לקח לי זמן רב להבין שגופי אינו זקוק לטבק או למשקאות אלכוהוליים בכל צורה שהיא. כגבר צעיר עישנתי ושתיתי. למה? מכיוון שגופי, שהיה פתוח לנפלאות החיים, ספג לתוכו גם את השפעות החברה, ההורים והחברים, והאמנתי שזה טוב לשתות אלכוהול ולעשן.
האם הילדים היו מתחילים לעשן ללא השפעתם של אחרים? אתה יודע כמה זה נורא כשאתה מתחיל - כל השיעולים והכחכוחים. זה לא בא בטבעיות; אתה ממש צריך ללמוד את זה.

כשבחנתי לראשונה את העניין לפני שנים רבות לא הצלחתי להבין מדוע בכלל התחלתי. מאוחר יותר הבנתי שאנו מעשנים משום שזהו הדבר היחידי שאנו יכולים לעשות שאינו נגד החוק, אבל נגד הרצון של כולם. איש אינו רוצה שתעשן כשאתה בן שתים עשרה. אבל אנו רוצים להיות כמו המבוגרים ולעשות את מה שאנחנו רוצים, והחברים מסביב מעודדים אותנו.
"יאללה, תנסה. זה טוב."

אם אתה מעשן ומנסה להיגמל אתה יודע בדיוק מיהו השטן.

זה המעשן בתוכך או מחוץ לך שאומר: "נו כבר, קח שאכטה." הוא רוצה שתתבזה כמוהו, כלומר, הוא רוצה שהתודעה שלך תרד לרמה שלו. עישון סיגריות ושתיית אלכוהול מאטים את תודעתך ומאיצים את הפעילות המנטאלית. והתאוצה הזאת מכסה על הדממה שלך. שים לב איך מעשנים ושתיינים מתקשים להישאר שקטים לאורך זמן.

ומשום שלחיות זה לרכוש ניסיון, נאלץ גופי לעבור בין השאר גם דרך השתייה והעישון. אבל זה קרה רק בגלל שלאיש מהסובבים אותי לא הייתה מספיק עוצמה, או סמכות, לומר לילד הקטן הזה מה נכון. הוריי ניסו לומר לי, אבל מכיוון שהם עצמם עשו את מה שהם ייעצו לי לא לעשות, דבריהם היו חסרי משמעות. אתה מאבד את הסמכות שלך כאשר אינך מקיים את מה שאתה דורש מאחרים. אתה חייב לחיות את מה שאתה מדבר עליו. רק אז יהיה לדבריך משקל.

(מתוך 'על גידול ילדים באהבה, צדק ואמת')