גיל ההתבגרות הוא תופעה מודרנית. בעבר, ילדים וילדות היו הופכים כמעט בבת אחת לגברים ולנשים. בבוא הזמן, הם היו עוברים חניכה לחיים ועד מהרה היה ביכולתם לעשות אהבה, לגדל משפחה, ולתרום את חלקם כבוגרים אחראיים בחברה. אבל בימינו, בשמונה או עשר השנים שבין הילדות לבגרות והאחריות הכרוכה בה, הפיתויים שמציע העולם הולכים ומתרבים, בשעה שההזדמנויות לקחת אחריות ולאהוב הולכות ומתמעטות.
התחליף שהעולם מציע לאהבה ולאחריות אישית הוא סקס. החיים בימינו משקפים את הסחרור המטורף של חברה שדיבוק הסקס שיבש את דעתה. היום, כדי לעבור דרך שנות ההתבגרות, הנוער זקוק לתזזית הזאת; הוא מכור למוזיקה הרועשת, לקצב המטריף, לטרטור הבלתי פוסק ברקע, למועדונים עם האורות המהבהבים, לתמונות המרצדות על מסכים. כל התופעות האלה משקפות את הלחץ המיני הכלוא שמשתוקק לפורקן, לחץ שמקורו בקוצר רוח ובצורך תמידי בשינוי.
גדושים עד אפס מקום בדימויים וגירויים מיניים, מזדרזים הצעירים לתפוס את מקומם בעיוות שנקרא החברה שלנו - בעולם בו יותר ויותר מכשירים אלקטרוניים מעבירים יותר ויותר אינפורמציה יותר ויותר מהר; עולם בו אנשים עם פלאפונים מנהלים את עסקיהם תוך כדי הליכה בפארק ואחרים, שיושבים על הדשא, עסוקים במחשבות וחלומות על העבר והעתיד, במקום להיות נוכחים בהווה. החיים על פני האדמה הולכים ונכחדים. כל מה שטהור ויפה הולך ומזדהם בסקסואליות - בחוסר היכולת להיות נוכח ולאהוב.
הסקס, כמו המתבגרים, הוא חסר סבלנות.
הוא אינו יכול לחכות. הוא דוחף בכל רגע את הדבר הבא - את ה'חדש'! זוהי המילה בעיתונים, על אבקות הכביסה ושאר המוצרים בחנויות; כי תמיד אנו מחפשים את הריגוש החדש, את הסיפוק הבא. הסקס תמיד מנסה להגיע לסיפוק, לפורקן. תשוקה אמיתית לעומת זאת, אינה ממהרת לשום מקום. תשוקה עושה אהבה למען היופי שבדבר בכל רגע ורגע; ונמדדת במתיקות של אותו הרגע.
את המתבגרים צריך ללמד תשוקה מהי; להדריך אותם איך לעשות אהבה.
אבל איך אפשר לעשות כזה דבר בחברה שלנו? מי ישוחח עם הצעירים על אהבה וסקס בחברה שבה ההורים אינם מסוגלים לדבר אפילו בינם לבין עצמם על הדברים שבאמת חשובים? איזה סיכוי יש לצעירים בעולם אחוז דיבוק מיני, שמרבית האנשים בו שכחו איך לעשות אהבה של ממש? כל הסיפורים שמספרים להם על אהבה רק מסעירים את המיניות בתוכם ונוטעים בהם עוד ועוד רעיונות כוזבים. היעדר תקשורת גלויה ופתוחה בכל הנוגע לאהבה וסקס הוא הגורם העיקרי לייסורים, לבלבול ולמבוכה של גיל ההתבגרות.
אם אני, הגבר, איני מסוגל לאהוב אישה, אז גם לא אוכל לאהוב את ילדיי כראוי.
שכן בסופו של דבר אני אעביר להם את התפיסה המוטעית שלי על אהבה. אם אינני מסוגל לשבור את אחיזת הסקס בחיי, לעולם לא אדע את תשוקתי שלי, לעולם לא אוכל לגלות אהבה של ממש. כי רק כאשר זוגתי ואני מציבים את האהבה בראש מעיינינו ולומדים איך לעשות אהבה, ולא סקס, יש סיכוי שנצליח להעביר לילדינו משהו מהידע ומהאהבה שלנו.
(מתוך 'על גידול ילדים באהבה, צדק ואמת' הפרק המיניות המתעוררת)
לעמוד הספר
חזרה למאמרים
