אני נמצאת במערכת יחסים כבר כמה שנים עם גבר צעיר ממני בהרבה ונולד לנו ילד, הראשון שלי. בשנה שנתיים האחרונות מערכת היחסים שלנו התקררה במקצת, אולי בגלל שתשומת לבי נתונה בעיקר לתינוק. אנו עדיין אוהבים זה את זה, אבל התשוקה נעלמה. אני יודעת שעם הזמן דועכת התשוקה הראשונית, אבל כשיש ילד בבית זה ממש בלתי נמנע.
 
אינך יכולה להרשות לעצמך להניח לאהבה לדעוך. אל תניחי לעייפות למנוע ממך לעשות אהבה; וגם לו אסור למצוא תירוצים: "אני חוזר היום מאוחר מהמשרד, כי יש לי מלא עבודה..." (בשעה שהעבודה האמיתית היא להחזיר את החיים לאהבה).

ברגע שהוא יתחיל לצאת לבלות בלעדייך, אין לאהבתכם סיכוי. ולמרות שמדי פעם החשק יעלה בך או בו, אתם תהיו טרודים מדי בחייכם הנפרדים. וזו איננה אהבה חיה; זהו מוות חי.
הרי את לא רוצה יחסים כאלה, נכון? מתי איבדתם את העניין זה בזה?
 
בערך בזמן שנולד הילד.
 
חשוב לעמוד על המשמר, לשים לב שהתינוק אינו נכנס בינך לבין אישך. אחרת, אפילו אם הוא אוהב אותך, מעשה האהבה יהפוך למאמץ והיחסים ייאבדו את חיותם ויתקהו. נכון שזה לא קל, אבל את צריכה לתת גם לו תשומת לב - מכיוון שבלבו פנימה הוא גם כן ילד שזקוק לאהבתך.

כאשר האישה מפנה את מלוא אהבתה ותשומת לבה לתינוק, היא מתחילה לחיות דרך התינוק; ומאוחר יותר, אין על מה לדבר מלבד על ילדים; ולבסוף, אין סיבה להישאר ביחד מלבד 'למען הילדים'. כך גוועת האהבה בין הגבר לאישה.

מה קרה לנו? התנתקנו זה מזו. יש לנו בית גדול, כסף, שתי מכוניות וילדים. אבל מה איתנו?
לאן נעלמו החשק והתשוקה? את עסוקה כל הזמן בילד ובן זוגך איבד את החשק לאהוב. אז מה לעשות? שבו ודברו; שוחחו בגילוי לב על מה שכל אחד מכם רוצה. וחיזרו לעשות אהבה.

גם ככה לא קל לשמור על האהבה רעננה וחדשה, אבל הטרגדיה היא שדווקא הילדים מביאים לעתים את סופה של האהבה. הגבר והאישה אמורים להיות יחדיו מבלי שדבר יחצוץ ביניהם. וכשמגיע התינוק, מופיע לפתע גוף שלישי. הגבר יודע כי התינוק זקוק לתשומת לב רבה יותר ממנו ומסתגל למצב. ולמרות שהם מנסים להמשיך כמו קודם, זה כבר לא אותו הדבר.
 
אז בעצם אתה אומר שהאהבה הייתה נשמרת אלמלא נולד התינוק? קשה לי להאמין. אני חשה שיש כעת הרבה יותר אהבה בחיי מכיוון שלמעשה הילד הוא אהבה שלבשה צורה - גוף של תינוק.
 
כמובן, אבל קודם כול הייתי שואל אותך, או כל אישה אחרת, מדוע את רוצה תינוק? אם את אוהבת מישהו מדוע את רוצה ילד ממנו? והתשובה במקרה הזה ברורה: הרצון לילד נובע מהאינסטינקט לשמר את הגזע; שזה בסדר גמור, זהו צורך טבעי. אבל עדיין אני טוען שהילדים נכנסים בין הגבר והאישה ואהבתם. אני לא אומר שלא צריך להביא ילדים. אני פשוט מראה את הדברים כפי שהם. הילדים מפרידים בינינו, בין הגבר והאישה, ומכניסים עוד אלמנט לקיומנו המשותף; מכניסים עוד קיום, עוד פיצול. לכן חשוב כל כך לשמור על האהבה חיה, להשגיח שנישאר כגוף אחד.

אהבתך לבן זוגך קודמת לאהבתך לילד. אהבתכם חשובה יותר, משום שרק כך יוטבע בילד מסר של אהבה ולא מסר של פיצול.

(מתוך 'על גידול ילדים באהבה, צדק ואמת')